שלבי השיקום בהחלמה מפציעת ספורט

לאחר פציעת ספורט, עובר הספורטאי תקופת שיקום לא קלה. בתהליך זה עובר הספורטאי מאובייקט פסיבי- זה שנפגע ע"י גורם חיצוני, או בשל טעות אימון שעדיין לא הבין כי הוא עצמו אחראי עליה, לאובייקט אקטיבי- שבו הוא מכיר כי הוא אחראי לפציעה, והוא אחראי לצאת ממנה על ידי עבודה קשה.
על ההדרכה, התמיכה וההנחיה לתהליך זה אמונים הפיזיותרפיסט והאורטופד.

כדי להבין מה מנת חלקו של הפיזיותרפיסט ומה של האורטופד בתהליך השיקום, כדאי להציץ בכתבה.

בכתבה הנוכחית אתאר את התהליך שעובר המטופל בטיפול הפיזיותרפי.

בשלב הראשון, האקוטי, במקביל להכרה וההשלמה עם כך שעליו לעצור את האימונים הסדירים ו"לשנות פאזה" ממצב תחרותי והישגי למצב החלמה מפציעה, עליו להתמודד עם כאבים. הכאבים לעיתים קשים ואף מגבילים בפעילות יומיומית. היתרון בשלב זה הוא אורכו- על פי רוב כ-3-4 שבועות מהפציעה או מניתוח, באם התבצע כזה.

בשלב השני, הסאב-אקוטי, הספורטאי בד"כ מתרגל לשגרת טיפולים ותרגילי שיקום, ומתחיל לראות התקדמות במצבו. טווחי התנועה במפרקים משתפרים, כמו גם הכוח והשליטה בתנועה. שלב זה מתאפיין על פי רוב בהתקדמות מהירה בהתחלה, ו"התיישרות גרף השיפור" בסופו- בדומה לעיקרון התמורה הפוחתת באימון. עקרון זה מצביע על כך שככל

הספורטאי יותר מאומן, קצב שיפור היכולת פוחת.

לעיתים מאפיינים מסוימים בתנועה נותרים מוגבלים ואינם משתפרים כמו האחרים. יש להימנע בשלב זה מתחושות שליליות כמו תסכול וייאוש, משום שהן מאטות את תהליך ההחלמה ואת המוטיבציה להמשיך בתרגול ובאלמנטים שיהפכו את השיקום למוצלח. אורכו של שלב זה נע בין מספר שבועות למספר חודשים.


 

בשלב השלישי, לאחר שהושגו מטרות השיקום הבסיסיות, הפיזיותרפיסט ומאמן הכושר ישלבו יותר אלמנטים מן הספורט בו מתאמן הספורטאי בצורת חשיפה הדרגתית וחכמה. כמו כן, מתבצע תרגול שיקומי בדרגה גבוהה, שנועד לחקות מצבי קיצון גופניים, ביניהם גם תבניות תנועה אשר דומות למנגנון הפציעה בו נפצע הספורטאי. תרגול זה, המתבצע בזויות מפרק "לא אידיאליות"\נחותות מכאנית מוסיף לא רק ברמה המכאנית של חיזוק\הגמשת שריר, אלא גם ברמה העצבית. כאשר המפרק לא מורגל במנח מסוים, חיישנים הנמצאים ברצועות ושרירים עשויים לתפוס את המצב כאיום ולגרום לתגובה גסה של כיווץ הגנתי (protective muscle spasm) או נפילה, כאשר למעשה דרושה יציבות ע"י קומפלקס שרירי מייצב, ברמת כיווץ מתונה יותר. תרגול מצבים כאלה בסביבה מבוקרת יכול להפחית את האיום ולעדן את התגובה ההגנתית.
לעיתים רבות טמון בשלב זה חשש ואף פחד של הספורטאי להביא עצמו לסף פציעה. הפיזיותרפיסט מקפיד לבצע שלב זה מכיוון שחובה להעמיד את השיקום במבחן "בתנאי מעבדה"- כלומר בסביבה סטרילית ובהשגחתו, ולא בעת ביצוע הספורט בסביבה לא מבוקרת. בנוסף, חשוב שהספורטאי יצבור ביטחון מלא בתנועותיו על מנת לתפקד בצורה אופטימלית על המגרש\מסלול ויהיה משוחרר בתנועותיו ולא "קפוא". לאחר שעמד הספורטאי במבחני התנועה הסופיים הוא משתלב בהדרגה באימוני הקבוצה, או בתוכנית האימונים הרלוונטית לענף שלו. יש להקפיד על עיקרון ההדרגתיות גם כאן, להישאר בצד הבטוח של תכנית האימונים. לא פעם מטופלים ומאמנים להוטים לחזור לפעילות מלאה והורסים תקופת שיקום ארוכה בהחלטה אחת שגויה.

לסיכום, מי שמנהל את תקופת השיקום בפציעות ספורט הנו הפיזיותרפיסט. תפקידו של הפיזיותרפיסט הוא לאבחן, לטפל, להדריך, לבצע החלטות ניהוליות, לתמוך בספורטאי ברמה המנטאלית, ולהנחות את הגורמים השונים באגודת הספורט כיצד לשלב את הספורטאי מחדש לאחר פציעה. דרושה ממנו מקצועיות, אחריות, קור רוח, סבלנות, והתמדה.
לטיפול מוצלח דרוש מטופל מוצלח- מסתגל בקלות, בעל סיבולת וסבלנות, כישרון והתמדה, איפוק והקשבה. לעיתים עליו להיות תלמיד קשוב, ולעיתים מבצע אחראי בעל יוזמה ומשמעת.
ללא שיתוף פעולה מלא- תוצאות הטיפול יהיו חלקיות בלבד.


להתייעצות בנוגע לשיקום לאחר פציעת ספורט מלא\י את הפרטיך בתחתית העמוד או צור קשר דרך כפתור הטלפון שבמעלה העמוד.​

פיזיותרפיה וכושר | Keep on Moving

טיפול, שיקום ומניעת פציעות ספורט, עבודה ותאונות

052-8245827