כיום קיימות תוכניות אימונים שונות ברחבי הרשת האינטרנטית, כמעט לכל מטרה.תוכניות אלו נקראות תוכניות גנריות, כלומר תוכניות כלליות.לשם מה יש לעבוד עפ"י תוכנית אישית?תכנית אישית צריכה להיות מבוססת על שני מרכיבים שקשורים למתאמן הספציפי, ולא לנחלת הכלל:יכולת ומאפיינים אישיים- מרכיב זה צריך להמדד על ידי מומחה ותנועה ובריאות גופנית, בייחוד אם אתם מתחילים בפעילות, או מנסים לשקם את יכולת התנועה שלכם. שימוש בתוכנית גנרית עלול לגרום לכם לעשות דברים שגופכם לא בשל לעשות ולגרום לנזק.מאידך, תוכנית אשר מתחשבת בנקודות החוזק והחולשה שלכם תוכל לספק לגופכם בסיס איתן לפעילות שאתם רוצים לבצע, ובהדרגתיות המתאימה לכם תוכלו להתקדם ולהשיג את המטרות שהצבתם לפניכם.מטרה- איך בוחרים מטרה? תחום הספורט והפעילות הגופנית, כמו תחומים אחרים, מושפע רבות מאופנות וחברה. מה המטרה שלי? לרוץ מרתון כמו כולם, לשחק כדורגל בשכונה עם החבר'ה?שאיפה זו, להשתייך לקבוצה זו או אחרת יכולה לדחוף אותנו לפעילות גופנית, אך גם לגרום לפציעה.לא לכל אחד יש את המאפיינים והיכולת לרוץ מרתון, לא כולם יכולים לשחק משחקי כדור כמו השחקנים בטלוויזיה או אפילו בשכונה.  וגם אם כן- יש דרך לעשות זאת בצורה מחושבת, עם מטרות משנה (חיזוק השרירים ברגליים, שיפור היציבה) שיהוו תנאי להשגת המטרה הסופית. מטרה צריכה להיות ברת השגה - מטרה רחוקה מדיי יכולה לשבור את המתאמן, לגרום לו לקצר תהליכים שדורשים זמן וע"י כך להיפצע.מצד שני, מטרה צריכה להיות מאתגרת -  בלי אתגר, קשה מאוד למצוא סיבה להתמיד, להשקיע, להזיע, להתאמץ. כל אלה הם פעולות שלא נוחות לנו באופן טבעי. גם צ'יטה שבעה לא תרוץ אם היא לא צריכה. לפעמים המטרה הכי חשובה עבורנו תהיה יומיומית, כמו להיות מסוגל לשרוך נעליים או להרים את הנכדים (ראו ). גם לשם כך דרושה תוכנית אימונים מדויקת אשר תביא אתכם לתפקוד מלא באופן הדרגתי ובטוח.ייעוץ להתאמת הפעילות הגופנית ובניית תוכנית אימונים אישית יביאו אותך להישגים שרצית, במינימום פציעות!   לקבלת תכנית אימון אישית ומותאמת למטרותיך התקשר\י דרך לחצן הטלפון שבמעלה העמוד או השאר פרטים בתיבת המסרים ואנו נחזור אליך.​

 רוצים לדעת איך למנוע שברי מאמץ ושין ספלינט?הנה נוסחת הקסם: אימון מותאם ליכולת, תזונה טובה ומנוחה מספקת. חוכמה קטנה מאוד... כולם יודעים את זה, וכמעט תמיד רחוקים מהאידאל.כדי להבין באמת איך למנוע צריך להבין מהם המצבים, גורמי הסיכון שלהם והטיפול שהוכח כמוצלח (וגם טיפולים מקובלים שטרם הוכחו) נתחיל בשין ספלינט, או בשם המקצועי- MTSS- medial tibial stress syndrome-תסמונת עומס השוקה הפנימית בתרגום חופשי.שין ספלינט הוא כינוי לכאב שמורגש כמו שבב או קוץ בשוק, אך למעשה תיאור זה לא מתאים כל כך מכיוון שפיזור הכאב הוא כמו פס של מס' ס"מ של כאב ולא נקודה אחת. הוא מורגש בדרך כלל בצד הפנימי של השוק (נניח צד ימין של שוק שמאל), ולעיתים מלפנים.הסברה המובילה כיום לגבי תהליך היווצרות הכאב הוא פגיעה ברקמות החיבור והשרירים של השוק שנאחזים בעצם השוקה (טיביה).מה גורם לכשל ברקמת שריר ורקמת חיבור?בראש ובראשונה שימוש יתר, עומס מתמשך שאינו מתאים למתאמן.הנה דוגמה: אביב ורון בני 42, החלו להתאמן לאחרונה בקבוצת ריצה.אביב סובל מעודף משקל קל (+10) ונהג לרוץ ריצות תחרותיות בנבחרת הריצה של התיכון שלו ובאליפויות צה"ל אבל לא היה ממש פעיל מאז.רון במשקל תקין, והתאמן במסגרות שונותבאימוני כוח עד כה.מי מהם ייפצע ראשון?   נקצר את הסיפור- לאביב על הנייר יש 3 גורמי סיכון (שאין לרון) להיווצרות פציעה- עודף המשקל, עודף המוטיבציה ויצר התחרותיות, וההפסקה הגדולה מפעילות גופנית- כולם עלולים ליצור גרף עומסים יחסית גבוה למה שגופו יכול לשאת בפרק זמן קצר.ישנם גם גורמים ביומכאניים כמו חוסר שליטה או כוח בתנועות הקרסול והירך, וכמעט תמיד אני פוגש בקליניקה קשר ישיר בין בסיס הכוח ויכולת התנועה לבין הכאב שנוצר דווקא שם ולא במקום אחר.האבחון יהיה בעיקר על סמך התסמינים ולכן חשוב שיהיה מעורב איש מקצוע שיודע להבדיל בין הפגיעה הזו לפגיעות אחרות כמו שברי מאמץ.מהם שברי מאמץ?שברים מיקרוסקופים במעטפת העצם שמבטאים חוסר איזון בין תהליכי בניה והרס שמתרחשים בגוף ובפרט בעצם למשך כל החיים.שברים אלו נפוצים במיוחד בעצם השוק והתסמינים מאוד דומים. לרוב אנחנו נראה בקליניקה כאב ממוקד יותר על גבי העצם ופחות בסביבת השרירים. האבחון המדויק מתבצע בעזרת הדמיית MRI (תהודה מגנטית) אבל יכול גם להתבצע בעזרת מיפוי עצמות, שמערב זריקת חומר ניגוד רדיואקטיבי ולכן פחות מומלצת. שברי מאמץ יכולים להתקיים גם באזורים אחרים- למשל אני מכיר חייל מסוים (...) שסיים את השלב המסכם ביחידה שלו עם שברי מאמץ בעצמות המסרק בכף הרגל. מה היה בתרגיל המסכם שהוביל לכך? מחסור בשעות שינה, הגבלה במזון (מנות קרב), משקלים מטורפים שהיינו צריכים לסחוב והרבה הרבה קילומטרים שנעשו ברגל. זה הרגיש ממש כמו ללכת עם מסמר ענק שתקוע ברגל. שברי מאמץ נפוצים יותר בקרב נשים, ונמצא שהם מופיעים בסמוך לתסמינים הורמונליים נשיים כמו הפסקת הווסת, במיוחד בקרב אתלטיות.ההישגיות בספורט, בקרב נשים במיוחד, באה לעתים קרובות בד בבד עם הגבלה קלורית (בין אם מסיבות הישגיות או מסיבות אחרות, למשל הפרעת אכילה), מה שמוביל לפגיעה במערכות שונות, ביניהן גם המערכת ההורמונלית ומערכת השלד . לכן מחזור לא סדיר יכול להיות אות מוקדם לכך שהעומס לא מותאם לכמות הקלוריות שנצרכת במהלך תקופת האימונים, ויש להקדים תרופה למכה ולעשות סדר בתזונה ובעומסים עוד לפני שהפציעה משביתה מפעילות.השילוב של מחזור לא סדיר, הגבלה קלורית ושברי מאמץ או אפילו ירידה בצפיפות העצם בקרב נשים בגיל הפוריות הובילו לשם "הטריאדה הנשית".מאחר וגברים לא "סובלים" מהפסקת מחזור המונח הכולל נקרא RED-S, Relative energy deficiency in sport.מקומות נפוצים נוספים יכולים להיות על עצם הירך, צוואר הירך והאגן.לאחר אבחון של שבר מאמץ, יש בעיקר לנוח מפעילות שנושאת משקל על האזור הפגוע. מנוחה לא אומר שעכשיו יושבים בבית וממררים בבכי על המרתון שהלך או ריצת הסופ"ש עם הגרנולה והסלפי שהפסדת.זה אומר שאפשר לעבוד על אזורים אחרים ולבצע פעילויות אחרות (באישור האורטופד\פיזיותרפיסט)- רכיבה על אופניים בתנאים מסוימים, שחיה ופעילות מימית אחרת, תרגילים חיזוק לכל האזורים שלא פגועים. ברוך השם יש תמיד מה לשפר.אז אם הכאבים נובעים מעומס לא מבוקר, איך מטפלים בפציעה?ובכן... בעזרת עומס מבוקר :) בהנחה שמדובר בפגיעה בשוק בשתי האבחנות המתוארות, שרירי המטרה הם שרירי השוק המדיאליים ולעיתים שרירי השוק הקדמיים, יש לוודא שאכן נעשו תרגילי חיזוק שמכוונים לאזור זה, ובגדול זה אומר בין השאר תנועות של עלייה על קצות האצבעות, כיווץ האצבעות וכן הרמה של כף הרגל. חשוב גם לתת ביטוי לתנועות יומיומיות ורב מפרקיות כגון עליית מדרגות וקימה מישיבההמינון והעומס שמופעלים בתרגילים אלו צריך לגדול ככל שמתחזקים, וחשוב לא להתפתות לחזור לרוץ באותן מהירויות ומרחקים שבוצעו טרם הפציעה. יש להתחיל בהליכה ולשלב "נגיעות של ריצה". הפעילות השרירית והעומסים החיצוניים שמופעלים על כל הרקמות- שרירים, גידים, עצבים, עצמות וכלי דם יכולים גם לעודד בניה כאשר זה מבוצע בתזמון, בקצב ובעוצמה המתאימה.טיפולים נוספים שמקובלים להקלה על הכאב והתאוששות מהירה כוללים עיסוי עמוק, דיקור מערבי, חבישות ספורט, שימוש במדרסים, ועוד.הטיפולים הללו נמצאו במחקר כיעילים בעיקר לטווח הקצר (עד מס' שבועות או חודשים בודדים), אבל בפועל הם משולבים בשיקום הפעיל ותורמים רבות להתמדה והעמסה הדרגתית, שהם אלו שבסוף מכתיבים שיקום מוצלח. לא פעם אנחנו נתקלים בפציעה חוזרת למרות חזרה הדרגתית לריצה ושיקום הולם. במקרים כאלה אני מתמקד קצת יותר בניתוח ביומכאני מעמיק בעזרת מעבדת הריצה, ובה אנחנו מצליחים לזהות את הקשרים התנועתיים בין הפציעה לבין גורמים עקיפים כגון חולשה של הרגל השניה, שליטה מוגבלת בשרירי הישבן באותו צד, מגבלות טווח תנועה במפרק ספציפי ועוד. כך אנחנו מצליחים לפתור "תעלומות" ומצבים מתסכלים שלא נפתרים בשיקום קלאסי שמתואר בספרות המדעית.     מעבדת הריצה מספקת כלי אבחוני וטיפולי יוצא דופן  לפיזיותרפיסט תפקיד מכריע בניהול המשאבים העומדים לרשותו ולרשות המטופל לטובת ההחלמה המהירה והמלאה ביותר. ככל שיכיר טוב יותר את ענף הריצה, כך יוכל לתת מענה מדויק ויעיל יותר. כשאני מטפל ברץ עם פציעה כזו, אני מלווה אותו עד לחזרה סדירה לאימונים ולא נותן לפציעה פתח לחזור על עצמה. לייעוץ, אבחון וטיפול צרו קשר ישירות לטלפון שלי או השאירו מסר בתיבה שלמטה.  ​

​בפרק השלישי אתייחס לבעיות עם התאמת המדרסים בארץ, אנסה למנות כמה ולהסביר איך אני מתמודד איתם ברמה האישית כמתאים מדרסים ופיזיותרפיסט.אם פספסתם את הפרקים הקודמים הנה הם- 1 2   בעלי המקצוע אשר מתאימים בארץ הם בעלי הכשרה ברמה לא אחידה, ואין חוק המסדיר מי רשאי להתאים מדרסים:פודיאטור- מקצוע טיפולי אקדמי אשר מוסמך לטפל בבעיות אורטופדיות ו\או עור וציפורניים. באירופה ההכשרה אורכת 3 שנים ואילו בארה"ב אורכת יותר והמוסמכים הינם ד"ר לפודיאטריה (לא להתבלבל עם פדיאטריה- רפואת ילדים) אבל אינם רופאים. בארץ אין תכנית הכשרה לתחום. אורטוטיסט- מקצוע אשר נלמד במסגרות שונות בארץ ובעולם. התכנית שמאושרת בארץ ע"י משרד העבודה כוללת 1240 שעות לימוד. תכנית הלימוד אינה אקדמאית (אין תואר בתחום). ותפקידה להכשיר את הלומדים להתאים אביזרי עזר רפואיים והנעלה רפואית וביניהם גם בניית מדרסים. בהיעדר הכרה של משרד הבריאות והסדרה של התחום ישנם גם קורסים קצרים מאוד ו"הכשרות לא כשרות".פיזיותרפיסט- מי שלמד תואר לפיזיותרפיה (Mpt\Bpt\Dpt) ובעל רישיון מטעם משרד הבריאות. ההכשרה בתחום התאמת המדרסים נעשית לאחר התואר בקורסים והסמכות שונות על פי סוג המדרס.בהערכה לא מבוססת, בעלי המקצוע המצוינים מעלה מהווים כ50% ממתאימי המדרסים בארץ, ואילו השאר לא עברו כל תכנית הכשרה מסודרת או מוכרת. חלקם יצהירו בלי למצמץ כי הם מומחים בתחום למרות שההתמחות הכשרה היחידה בנושא רגליים היא אורטופד מומחה כף רגל (שלרוב לא עוסק בהתאמת מדרסים). מטפלים ברפואה משלימה, מוכרנים, ובעלי הכשרות שאינן מוכרות מטעם כל גוף רשמי מהווים חלק ניכר ממתאימי המדרסים בארץ והיעדר הסדרה ואכיפה בתחום הופך את התאמת המדרסים לשוק פרוץ בו תוצאות הטיפול לא טובות והמכירה היא לפעמים על סף הונאה.  בדיקה שמתמקדת במבנה- אצל לא מעט מתאימי מדרסים הבדיקה מתמקדת במבנה הרגל כאינדיקציה לשימוש במדרסים. "יש לך קריסה", "יש לך פלטפוס" "יש לך קשת גבוהה"- כולם מאפיינים ויזואליים. כמו שאנחנו לא שופטים עובדים בחברה בעיקר על פי המראה, ובודקים את תוצאותיהם בשטח, כך גם ראוי להתייחס לרגליים שלנו. זה לא סתם דימוי רומנטי, אלא טענה שנבדקה לא מעט בספרות המדעית ובמחקרים אשר הגיעו שוב ושוב למסקנה שצורת הרגל לבדה אינה משקפת את ביצועי כף הרגל בפועל ואינה יכולה לנבא פציעות עתידיות באזורים שונים של הגוף כפי שנטען בעבר ועדיין נטען.בדיקה טובה צריכה לבחון האם תפקוד כף הרגל משפיע בפועל על התלונה שעליה התלונן המטופל. בדיקות יציבות, תנועה, גמישות וכוח ומעל הכל תפקוד ספציפי במטלה רלוונטית  לשגרת היום של המטופל הם המרכיבים החשובים בבדיקה, לכן יש לאפיין את אופי הפעילות שנדרש מהמטופל לאורך היום ולבדוק בהתאם- כי מן הסתם לא תבדוק עובד משרד כמו שאתה בודק שחקן טניס מקצועי, אפילו אם כף הרגל שלהם נראית אותו דבר, נכון?לפיכך, אני מדגיש שוב- אין סיבה להתאים מדרסים כאשר הדריכה נוחה, התפקוד טוב, ולמעשה הסיבה היחידה היא המבנה או היציבה של כף הרגל. טיפול שעומד בפני עצמוישנם טיפולים שעובדים לטווח ארוך, וישנם טיפולים שעובדים לטווח קצר. באופן אופטימלי אנחנו נרצה הקלה מיידית לסימפטומים אבל גם לפתור את שורש הבעיה ולמנוע ממנה לחזור באותה צורה או בדרכים אחרות (כמו שלפעמים מרגישים שכאב עובר ממקום למקום). לכן שילוב של טכניקות ואמצעים טיפוליים (טיפול רב מימדי) עובדת לפעמים טוב יותר מאשר טיפול חד מימדי. בפיזיותרפיה אני כמטפל משתמש במגוון גדול מאוד של טכניקות ואמצעים טיפוליים ומבצע שילובים שונים שלהם בהתאם למטופל ולשלב השיקום שבו הוא נמצא (למשל דגש על הקלה על כאב בתחילת הטיפול ודגש על חיזוק ומניעה בהמשך).מדרסים הם טיפול חד מימדי, שלרוב פועל בטווח הקצר עד הבינוני. (כלומר מספר שבועות עד מספר חודשים). הם משפיעים בעיקר על החלק התחתון של הרגל, וככל שהבעיה יותר גבוהה כך השפעתם יורדת. כך שאם יש בעיה מורכבת שדורשת התייחסות לתנועה כוללת של הגוף והאבחון והטיפול מתייחס רק לאספקטים מצומצמים של תנועה ומבנה כף הרגל- יש סיכוי קטן יותר שהם ישפיעו בצורה משמעותית ובטווח הארוך אין להם יתרון על טיפולים אחרים.ברוב המכונים מדרסים נמכרים כפתרון לכל בעיה ולכל דורש ולא פעם יש תחושה שתצא עם המדרס הכי חדיש ומשוכלל גם אם יש לך רגל של אל יווני ואין לך תלונות מיוחדות, ולך כלקוח אין כלים להעריך כמה אתה באמת צריך את הטיפול הזה. התחייבות לטיפול לפני שבודקים אם יש היתכנות גבוהה להצלחה.לקוח קלאסי, רץ עם "דורבן" בעקב נכנס לחנות מדרסים. הוא מספר למוכר על הבעיה, מציעים לו מדרסים בהתאמה אישית (כי זה מה שיש להציע), ומבצעים בדיקה כלשהי, בדרך כלל משהו שמתייחס לפיזור הלחצים של כף הרגל על הקרקע. מכאן הערה סטנדרטית על המבנה (פלאטפוס למשל) והופ, לוקחים לו מידות ובונים לו מדרס כטיפול. התשלום מראש, המדרס יהיה מוכן תוך כשבועיים.הלקוח חוזר לאיסוף המדרסים, שם בתוך הנעליים ויוצא לדרכו. לפעמים זה מרגיש נהדר וזה פשוט עושה את העבודה, אבל פעמים רבות הוא ירגיש את אותו הכאב שסבל לפני המדרס, או שהכאב יעבור למקום אחר, יחזור לחנות המדרסים, יבצעו שינויים בהתאם לתלונה תוך כמספר ימים, יקראו ללקוח לאיסוף וחוזר חלילה, עד שהלקוח מתייאש.הבעיה העיקרית כאן היא שהמטופל מהמר בסכום גבוה וחד פעמי על טיפול שאין לו שום אינדיקציה כמה הוא רלוונטי אליו מבחינת שיטות המדידה (כי לא נלקחו מדדים שהמטופל יכול להבין ולזהות ללא רקע רפואי), ומקבל את הטיפול רק לאחר שהתחייב כספית. מעבר לכך, הטיפול אינו גמיש מספיק כדי להשתנות בהתאם למשוב של המטופל. לשם השוואה, בחלק מטיפולי הפיזיותרפיה שאני מבצע, המטופל ישלם לאחר המפגש על חלק מסדרת טיפולים, כששיטות המדידה ברורות לו ותלויות בחוויה האישית שלו בזמן אמת והטיפול משתנה בהתאם למשוב המיידי של המטופל.הפתרון של מדרסים חצי מוכנים הוא נהדר במובן זה שהמטופל יכול לנסות בזמן אמת מספר דגמים ובעזרת הוספה של "פלאגים" (מעין מדבקות בעלות תבנית ועובי שונה לכל אזור) ניתן לבחון יחד עם המטופל מהו הפתרון הטוב ביותר. את אותם הפלאגים ניתן להוריד ולשנות תוך שניות ולמעשה המודולריות של המדרס מאפשרת התאמה אופטימלית מהירה (תוך מספר דקות).האבחון והטיפול ההוליסטי (טיפול באדם ולא ברגל...) שנעשה בפיזיותרפיה מאפשר לשלב את הטיפול כחלק מההתערבויות ומהפתרון הכולל והשילוב מייצר טיפול שלם אשר גדול מסך חלקיו.  אם כן הבנו מה הבעיות. אז איך בכל זאת לבחור מדרס ומה הכי טוב? היקר? זה שבבניה אישית? המחקרים האחרונים מראים שבחלק ניכר מהבעיות, מדרסים בבנייה אישית אשר בד"כ יקרים יותר, אינם נותנים תוצאות טובות יותר ממדרסים אשר מיוצרים מראש ומותאמים אישית למטופל כדוגמת מדרסי וואסילי.מדרסי מדף (הזולים ביותר) בד"כ לא מראים תוצאות משמעותיות.מחיר המדרס מורכב ממספר גורמים: הכשרת המדרסן, מורכבות הבדיקה, ומורכבות המדרס על רמות ההכשרה השונות דיברנו. אם יש מרכיב במדרס שהייתי משקיע בו זה קודם כל הכשרה נאותה למי שמאבחן ומתאים אותו.לגבי תהליך הבדיקה- ישנם חילוקי דעות האם חשוב שמרכיב הבדיקה יכלול מכשור מדויק ויקר אשר יוביל למדרס יקר. האם יש בזה באמת צורך? על מנת לבצע מדידות ושינויים מדויקים, צריך להשתמש במכשור מדידה אשר אינו תלוי בטעויות מדידה והנו עקבי בכל מדידה, מה שלא ממש קורה כאשר אדם, מקצועי ככל שיהיה, מנסה לבצע עם זוג עיניים וסרט מידה. לכאורה חייבים לשם כך מכשור מדויק ויקר- מדידות תנועה באינפרה אדום ובמצלמות משוכללות, מערכות ניתוח תנועה מתקדמות, פלטות לחץ אשר מודדות את מפת הלחצים בכף הרגל ועצמת הדריכה בכל צעד, ועוד. אבל יותר מידע דורש עיבוד מורכב יותר שלו, וכאן אנחנו חוזרים למיומנות, ידע והכשרה. יותר מידע לא מביא תמיד לתוצאות טובות יותר.תהליך האבחון וייצור המדרס על פי מדדים אובייקטיביים מדוייקים בעל יתרונות רבים, אבל גם מעלה תהיות האם הוא נחוץ:1. מכשור מדידה וייצור יקר וחומרים בעלי תכונות עמידות ייחודיות (גרפיט, ייצור בסיס המדרס בחיתוך לייזר...) יוצר מדרס יקר. עלות מדרסים אלו נע בין 1500-3000 ש"ח ויותר, כשלמעשה, ברמת המחקר, אין הוכחה לכך שמדרס יקר יותר מביא לתוצאות טובות יותר.2. בחלק ניכר מהמחקרים המדרס נותן מענה טוב לבעיה בטווח הקצר והבינוני (מספר שבועות עד מספר בודד של חודשים) ובטווח הארוך נראה שתוצאות הטיפול דומות. כך שנראה שלמדרס יקר אין הצדקה כלכלית לרוב הבעיות.3. בדיקה אובייקטיבית מדויקת אינה מבטיחה תוצאות טובות יותר. הגוף בעל תכונה מיוחדת של הסתגלות למצבים, ואינו פועל כמכונה שמתוכננת על פי מפרט אחיד. לעיתים שינוי במנח הרגל למצב שאינו אופטימלי הוא תוצאה ולא גורם לבעיה, ופעמים רבות אין קשר בין המבנה והיציבה של הרגל לבין התפקוד והכאב. בעל מקצוע טוב צריך להקשיב לסיפור הכאב, לשאול את השאלות הנכונות ולבצע תחקיר מעמיק של הבעיה, ופעמים רבות המטופל כבר יסלול את הדרך לאבחון והפתרון הנכון לפני הבדיקה, שעלולה לסתור או להפחית מחשיבות הפרטים שאותם נותן המטופל.מודל הטיפול-מוכוון-מטופל (patient centered treatment) נמצא כבעל תוצאות טיפול טובות יותר עבור המטופל הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ולכן ייתכן ובחלק מהמצבים עדיף לפנות לבעל מקצוע עם אוזן קשבת וידע נרחב לפני שמסתמכים על טכנולוגיה חדשנית.חשוב לציין שישנם מצבים מורכבים אשר אכן דורשים את אותם אמצעים. לטעמי אלו מקרי קצה:1. בעלי מוגבלויות, פגיעות קשות במבנה ובתפקוד הרגל אשר אינם משתפרים באמצעים פשוטים2. ספורטאי עילית אשר הדרישות הפיזיות והעומסים אשר מופעלים על הרגל הם גבוהים ביותר ודורשים דיוק בתהליך הבדיקה והייצור ועמידות גבוהה ביותר.אז איך נראה תהליך התאמת המדרס האופטימלי?הגישה שאני ורבים מהקולגות שלי נוקטים בה בבדיקה כוללת את המרכיבים הבאים:1. ראיון- בראיון או התשאול הרפואי אני מאפיין את תלונת המטופל- כיצד היא משפיעה עליו בחיי היום יום שלו, באיזו צורה, מה קודם לתלונה ובאילו מצבים היא מתבטאת.2. בדיקה- למעשה מנסה לחקות את הסיטואציות בהן המטופל חש את הכאב ולראות האם יש רמזים נוספים שלא ציין בפניי, או כי לא זכר או כי אינו מבחין בהם. רמזים אלו מתייחסים בין השאר למבנה ויציבה (בכל זאת יש משמעות כלשהי לצורה בה מונחת כף הרגל), יכולת ואיכות התנועה, והשפעה או קשר בין אזור הכאב לאזורים סמוכים (הסתכלות הוליסטית- על הגוף והאדם כשלם).3. התערבות\טיפול- כל טיפול צריך להיות ניסיון מושכל לשינוי, אשר מתבסס על שלב הבדיקה. מן הסתם יש טיפולים שיש בהם התחייבות כספית והתמדה לאורך זמן כדי לראות אם הם יוצרים שינוי חיובי, אבל לפעמים אפילו ניתוח יקר שהמנתח חשב כמה פעמים אם לבצע לא מצליח ונדרש ניתוח לתיקון. כך צריך להיות גם עם מדרסים- לפני שמתאימים מדרסים צריך לבדוק מה הסבירות שהם יעזרו. אחת הבדיקות המוצלחות תהיה לנסות לשנות את מנח כף הרגל על ידי תמיכה חיצונית בעזרת טייפ קשיח שמפחית את התנועה ברגל לכיוון מסוים. אפשרות נוספת היא למדוד את המדרס בקליניקה לפני שהוא מותאם סופית, ולבדוק האם תנועה שהייתה כואבת השתפרה בעקבות השימוש בו. שיטת טיפול זו נפוצה מאוד בפיזיותרפיה ולמעשה מבצעת מבדק לפני ואחרי ההתערבות (במקרה זה- מדרס).במדרסים שמיוצרים לפי מידה אישית (costum) הדבר אינו מתרחש מכיוון שהמדרס מיוצר מ-0, מה שגורם להתחייבות כספית וסוג של הימור של המטופל ומתאים המדרסים על תוצאות הטיפול. בד"כ מי שיישא בהוצאות הוא המטופל, בין אם הטיפול הצליח ובין אם לאו.במדרסים חצי מוכנים (prefabrecated) הדבר אפשרי מכיוון שניתן לבחור מספר סוגי מדרס (כמו שבוחרים נעליים), ואח"כ ליצור שינוי הפיך וגמיש באמצעות תוספות שמודבקות על המדרס. לפיכך אין התחייבות כספית למשהו שבוודאות לא עובד ולא נוח, והסיכוי שהמדרס אכן יביא לשיפור המיוחל הוא גבוה יותר.   האם מדרסים יכולים למנוע בעיות של כף הרגל או להפחית את הסיכון שיופיעו?בגדול אין לדעת. במצבי קיצון כמו חוסר יציבות חמור של כף הרגל שמשתפר לאחר שימוש במדרס יש בסיס טוב להאמין שכן. בכף רגל סכרתית בה החיכוך עלול לייצר פצעים שקשה לרפאם אז כן. דפורמציות קשות כן. רוצים להתאים מדרס אצלנו? צרו קשר בטלפון או דרך תיבת המסרים למטה.רוצים עוד חומר קריאה על המדרסים שלנו? לחצו כאן   

​כואבת לי הרגל. איך אדע אם מדרסים יכולים לעזור?בכתבה הקודמת הבנו שסיווג מבנה כף הרגל אינו מספיק כדי לקבוע אם אתם צריכים להעזר במדרס כדי להרגיש טוב יותר. אבל חשוב לי להדגיש משהו בסיסי יותר שאינו ברור מספיק:אם לא כואב לכם ואתם מצליחים לתפקד בצורה טובה בפעילויות יומיומיות וספורטיביות, אין צורך במדרס. כן. גם אם אבחנו שיש לכם פלאטפוס (או כל מבנה אחר).ועכשיו שזה מאחורינו, נמשיך למצבים בהם קיימת תלונה. התלונות הנפוצות הרלוונטיות: כאב בכף הרגלכאב בקרסולכאב בשוקכאב בברךכאב במפרק הירך, הישבן והאגןכאב בגב התחתוןקושי בביצוע תנועות מסוימות עם רגל אחת- עליית מדרגה, כריעה, נשיאת משקל, שיווי משקל ועוד.  כל התלונות הללו יכולות להיות קשורות לתפקוד לקוי של כף הרגל שניתן לסייע בעזרת מדרס, אבל ממש לא תמיד. אז איך נדע? הנה כמה כללי אצבע:ככל שהתלונה קרובה יותר לכף הרגל כך יש יותר סיכוי ששינוי של מנח הרגל והוספת תמיכה ספציפית תשנה את אותה תלונה.לכף הרגל שלושה תפקידים עיקריים- בלימת זעזועים, יציבות (שמושגת ע"י גמישות והתאמה למשטח הדריכה), וקשיחות (לטובת דחיפה יעילה מהקרקע). לכן נבדוק את היכולת של כף הרגל לבצע משימות אלה בשלבי התנועה השונים בהליכה ובריצה, במשימות יומיומיות אחרות וכמובן בפעילות ספורטיבית.על פי סעיף 2- אם ישנן מגבלות תנועה שקשה לשנותן בתרגול, חולשה מבנית או שרירית, או קשיחות יתר מבנית שגורמת ללחץ על מבנה ספציפי, ננסה לזהות בבדיקה את הקשר הזה ונראה אם ניתן לגשר עליו עם תמיכה באזור מסוים. ניתן לבדוק כיצד התמיכה עוזרת עם חבישה ריגידית ("חבישת ספורטאים"), וכמובן בבדיקה של תנועה מכאיבה או בעייתית בשילוב מדרס ולראות אם יש שיפור. במדרסי וואסילי זה מתאפשר מכיוון שמרגישים את השפעת המדרס לפני שרוכשים אותו, אפשר לראות איך זה קורה בפועל כאן (אם תלחצו על התמונה יופיע סרטון המחשה)  אז כיצד מדרסים משפיעים על פתולוגיות? הורדת לחץ ישיר ממבנים רגישים- למשל העמקת הגומה באזור בולט ורגיש ("דורבן") או תמיכה מוגברת באזור שקוע.הורדת עומס מרקמה רגישה (גידים) או חלשה (שרירים)- שינוי התנוחה של המפרק עשוי להפחית מתח ועומס מהשרירים שעוברים דרכו.פיצוי על חוסר טווח- למעשה הפחתת הצורך להגיע למתיחה של רקמה במעגל התנועתי.הבדל באורך רגליים- השוואת האורך בעזרת הגבהה.שיפור בתפקוד ספציפי- בודקים איכות של תנועה ספציפית, למשל עליית מדרגה, מוסיפים מדרס ומודדים שוב את איכות התנועה. אם השתפרה- משתמשים במדרס.  מתי צריך להשתמש במדרס? מדרס הוא אביזר עזר לשיפור התפקוד והנוחות. אם הוא לא משיג את המטרות האלו אין טעם להשתמש בו.שמעתי לא פעם ולא פעמיים "מומחים למדרסים" שאומרים למישהו שלמעשה כולם צריכים מדרסים ואם לא נשתמש (גם כשלא כואב) אז הכאבים והנזקים יגיעו בשלב זה או אחר. אמירות כאלה מקוממות אותי. אין צורך להיעזר במשהו כאשר מתפקדים בצורה טובה וללא כאב, וכל ההפחדות הללו נועדו למכור לכם פחד ותלות.אגלה לכם עוד סוד. גם אם אתם מרגישים שהמדרס עזר לכם, אפשר לנסות ללכת בלעדיו מדי פעם ולחזור להשתמש בו כשמרגישים צורך. פשוט כמו שזה נשמע! איזה סוגי מדרסים קיימים ומה הכי מומלץ? Custom made- בייצור אישי (בתמונה העליונה, מדרס בעל שכבות בעלות מידת נוקשות משתנה, באדיבות מכון פיזיותרפיה ומדרסים תמי פישר)- לקיחת מידה על ידי טביעת רגל בספוג או גיבוס הרגל וסריקת הטביעה על מנת לייצר מאפס מדרס. יש הרבה מאוד טכניקות לייצור מדרסים מסוג זה ובאופן כללי השוק רווי בשמות מפוצצים שלא אומרים יותר מדיי (מדרס ביומכאני, מדרס דינאמי, מדרס ספורט). Prefabricated- "חצי מוכנים" (בתמונה התחתונה, מדרס וואסילי שמיועד להפחתת פרונציה)- התאמת המדרס האישית מתבצעת במקום מול המטופל על ידי חימום\ הזרקת חומר\הדבקת תוספות. מדרסי וואסילי למשל מותאמים על ידי הדבקת תוספות וחימום המדרס. Off the shelf- מדרסי מדף, שקונים אותם כמו שהם ולא נעשה בהם שינוי מלבד אולי גזירת המידה המדויקת בקדמת המדרס. יש לבחור אותם כמו שבוחרים נעליים- על פי מדד הנוחות, כלומר חייבים למדוד לפני שקונים.  המחקר מראה שמבחינת תוצאות, למדרסי מדף אין תועלת ואילו בין מדרסים "חצי מוכנים" לבין מדרסים בייצור אישי אין הבדל בתועלת. מדרסים בייצור אישי יהיו יקרים יותר ולפיכך זהו ההבדל העיקרי. המחירים נעים בין 1400-3000 ש"ח למדרס בייצור אישי ואילו 600-900 למדרס "חצי מוכן" מה בכל זאת ההבדלים והיתרונות של כל סוג?מבחינת מדרסים בייצור אישי, פשוט אין מגבלות של חומר, צורה וגודל. ניתן לבנות מדרס לכל כף רגל, בכל צורה ולכל נעל, ולכן אנשים בעלי כפות רגליים עם מבנה יוצא דופן או נעליים מיוחדות יוכלו להנות ממדרס זה במיוחד.עם זאת שיטת הייצור וההתאמה מביאים לכך שהמדרס שמיוצר במיוחד עבורך נבדק בפעם הראשונה לאחר שהוא כבר מיוצר (בד"כ שבועיים עד שמוכן). אז איך יודעים אם וכיצד הוא משפיע על הבעיה? קורה לא פעם שכאשר נדרשת התאמה מחודשת יש לשלוח את המדרס שוב למעבדה, לבדוק בבית וחוזר חלילה.המדרסים של וואסילי חוסכים את התהליך המייגע- מרגישים את המדרס על הרגל ובתוך הנעל תוך כדי התאמת המדרס ומוודאים שהוא נוח באותה פגישה. התוספות הייחודיות שנותנות תמיכה לאזורים שונים בכף הרגל ניתנות להזזה והחלפה במקום, אז מאוד קל לבצע במדרס שינויים ותיקונים, וכך מתהליך התאמה של שבועות עברנו ל45 דקות לכל היותר. וגם לא מתחייבים לקנות את המדרס לפני שמרגישים.  תחום המדרסים הוא תחום בעל פוטנציאל גדול להקלה על כאבים ושיפור איכות החיים של אנשים, אבל גם בעל הרבה מאוד בעיות. נדבר על הבעיות שקיימות בתחום בכתבה הבאה.

​סוגי יציבה ובדיקות מנח כף הרגל ע"פ מודל רוט (Root model) שפורסם בשנות ה70, מנח הרגל מושפע ממפרק בחלקה האחורי ומספר מפרקים בחלקה הקדמי. המנחים מחולקים ל-3 קטגוריות: סופינציית יתר- מבנה קעור כלפי פנים. בחלקה הפנימי של הרגל ישנו שקע. בסופינציה גדולה- סיבוב\גלגול של כף הרגל רחוק מהקשת לצד של הזרת. מונח שקשור לסופינציה הוא VARUS. מנח נייטרלי.  פרונציית יתר- מבנה קמור כלפי פנים. בחלקה הפנימי של הרגל ישנה בליטה. בפרונציה גבוהה- סיבוב\גלגול של הרגל לכיוון הקשת או הצד של האצבע הגדולה. מונח שקשור לפרונציה הוא VALGUS בשלב זה מגדירים את המנח הקדמי והאחורי של הרגל על פי 3 הקטגוריות כך שיהיה למשל שילוב שלRearfoot neutral+forefoot valgus- מנח אחורי נייטרלי וקדמי קמור,או Rearfoot varus+forefoot valgus- מנח אחורי קעור וקדמי קמור.חשוב לציין כי ייתכן שבחלק האחורי תהיה פרונציית יתר ובקדמי סופינציית יתר או נייטרלית, מה שהופך את האבחון למורכב יותר.רגל שברובה קמורה כלפי פנים מוגדרת כפרונציית יתר, פלאטפוס וגם מונח מיותר שנקרא "קריסה". אני ממעט להשתמש במילה זו מכיוון שלא כל נטייה לכיוון מסוים ישר תתבטא באמת בנפילה דרמטית בעלת השלכות הרסניות. בתמונה מטה ניתן רגל המתאפיינת בפרונציית יתר קלאסית:   רגל שברובה קעורה כלפי פנים, מוגדרת כסופינציית יתר, אולפוס וגם "קשת גבוהה". התמונה מטה מייצגת יפה מבנה רגל כזה:   ע"פ אותה תפיסה שהודגמה במודל הזה, מה שחורג מהנורמה- רגל עם סופינציית יתר (קשת גבוהה) או פרונציית יתר (קשת נמוכה), נחשב דפורמציה שאותה יש לתקן או לתמוך בעזרת מדרס. המודל מנסה לצפות כיצד מפרקים סמוכים משפיעים ומושפעים על היציבה והתנועה בכף הרגל, בעתיד הקרוב והרחוק.בשנים האחרונות הצטבר מידע משמעותי אשר מטיל בספק את תיאוריית רוט, אשר למעשה מהווה עדיין בסיס התייחסות לבעיות כף רגל למרות שלא הוכחה בצורה ברורה ונשארה בגדר תיאוריה. המחקר העדכניהמחקר כיום גורס כי יציבה אשר נמדדה ללא תנועה (כלומר בעמידה או בשכיבה) אינו יכול להסביר יכולת תפקוד של כף הרגל או כאב- הוא יכול לשמש לכל היותר רמז לצורך בבדיקות אחרות, יותר מדויקות.היציבה לא יכולה לצפות כיצד תנוע כף רגלו של אדם בגלל מורכבות התנועה והאפשרויות האינסופיות שלה בגוף ובמיוחד בכף הרגל. במילים אחרות, הקשר בין פלטפוס וכאבים בהליכה הוא רופף עד לא קיים כשנמדד ללא תנועה.למרות שהרושם הראשוני (של המנח) הוא לא חזות הכל, יש לו משמעות. הוא מראה לנו מה נוגע בקרקע ומה נמצא באוויר, מה משפיע על מה, ומה נקודת הייחוס הראשונית שאותה אני אבחן בבדיקות הבאות. בבדיקה אני למעשה רוצה לראות אם יש קשר בין תנוחת הרגל לבין התפקוד והסימפטומים. אם כן, ייתכן ויש לי סיבה לנסות מדרסים על מנת לשנות את אותה התנוחה.הבדיקות הנפוצות למנח כף הרגל בוחנות מיקום וזווית של אזורים שונים בכף הרגל, ומסווגת אותם על הטווח של סופינציה-נייטרלי-פרונציה.בדיקות נוספות בוחנות את רוחב כף הרגל עם וללא נשיאת משקל. אם הרוחב מאוד משתנה הרגל מוגדרת פרונטורית יותר (פרונציה גדולה- סיבוב\גלגול של הרגל לכיוון הקשת)שיטת טביעת כף הרגל גם היא נפוצה ובעצם מנסה להראות לנו מהם שטחי המגע של הרגל עם הקרקע ועל איזה אזור מונח יותר עומס. היא יכולה לבוא בשחור לבן בדומה לתמונה המצורפת והיא יכולה לבוא בצבעים שיראו היכן אזורי הלחץ על פי סקאלה של צבעים בין אדום לכחול, ואז גם מתהדרים בכך שהבדיקה ממוחשבת. ממתי בדיקה ממוחשבת מבטיחה טיפול איכותי? אני אישית לא מבין את זה אבל אולי אני קצת מיושן...טביעת הרגל אולי מראה לנו היכן מופעל לחץ אבל היא לא עוזרת להבין מה הסיבה לכך שיש לחץ על אותו אזור, ובטח שלא עוזרת להבין מה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.  בשורה התחתונה- אם אומרים לכם שאתם צריכים מדרס או מתאימים לכם מדרס רק על סמך מנח כף הרגל שלכם- אתם בבעיהרוב הבדיקות אינן מדויקות וגם אין רמה מסוימת של מבנה בה ניתן לומר בוודאות שיש צורך במדרס.תלויות מאוד בהתרשמות הבודק ויכולות להיות שונות מאוד גדולה בין בודק לבודק.המשקל שהבודק נותן למנח צריך להיות חלק מהאבחון ולא האבחון כולו. אז איך בכל זאת מחליטים אם מבנה כף הרגל קשור לבעיה או תלונה שיש לי? ואם יש צורך או אין צורך במדרסים?כל זאת ועוד בכתבה הבאה.אם אתם רוצים לדלג ישר לחלק של המדרסים- לחצו כאן